<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן י"ג</h1>
<h2>דף צז:</h2>
המבשל כחל בפני עצמו בלא קריעה ובלא טיחה מותר לאכלו. אם בשלו עם דבר אחר משערין בששים עם הכחל ויהיה הכחל אסור והשאר מותר. בפחות מכן הכל אסור. והואיל והוא מדבריהם הקלו בשיעור שיהיה הכחל מן המנין. וטעם הכחל שהוא אסור לפי שקלט מטעם הבשר וגם החלב שבו נתבשל עם הבשר שבו ואוסרו לפי דעת שאר הפוסקים דאי נפל לקדרה אחרת והיא בקדרה ששים כמותה שהתבשיל מותר ומשליך החתיכה. וכן דעת הרשב"א ז"ל.
ובכל מה שהוא היתר דומיא דכחל כגון לב וכבד משערין במאי דנפק מיניה לפי אומדן הדעת ולא בעינן בדידיה דדוקא בכחל משערינן בדידיה משום דעשוהו כחתיכת נבלה אבל בעלמא לא וכן דעת הבעל העיטור ז"ל אבל הבעל התרומה ז"ל כתב דבכולן משערינן בדידיה דמאי דנפק מיניה לא ידעינן וכן דעת הר' דוד בר לוי ז"ל שכתב בקדרה חולבת שבשל בה בשר או של בשר שבשל בה חלב משערין אותו התבשיל אם יש בו ששים (מכל) [נגד כל] חרסי הקדרה מותר ואם לאו אסור דבדידיה משערינן דאלו [ב]מאי דנפק מיניה לא ידעי' כדאמרינן בכחל וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל וביאר עוד ואמר ולא באיסורי תורה בלבד אמרו אלא אפילו באיסורין של דבריהם והר' [שם טוב] בן פלכו ז"ל כתב דלא משערינן בדידיה אלא במה שאיסורו מתוכו כגון כחל וחתיכת נבלה וכיוצא בהן שאין יכולין לחזור להתיר אבל במה שאיסורו בא לו מן החוץ כגון קדרה וכף וקערה שיכולין לחזור להתירן בהגעלה משערינן במאי דנפק מיניה לפי אומדן דעתא וכן נמי פסק הבעל המאורות ז"ל. וכתב הר' בעל העטור דדוקא בקדרה בת יומה [דבאינה בת יומא] קים להו לרבנן דכל תבשיל שעברה צורתו בלילה אחת בדפני הכלי אפילו בשר בחלב לפגם הוא ומותר בדיעבד אבל לכתחלה ודאי אסור כדאיתא בסוף גמ' דע"ז ואם בשל בקדרה בת יומא ויש ששים נמי הכל מותר.
